רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי שְׁלָקָהּ בְּחָלָב מַהוּ. רִבִּי זְעִירָא לֹא אָכַל כָּבֵד מִיָּמָיו. שְׁלָקָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ. וְאִית דְּאָמַר מְלָחָהּ רִבִּי בָּא וְאָֽכְלָה לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
שלקה בחולב מהו. חולב הוא החומץ ומלשון חלא הוא ואכבד דתנינן במתני' קאי אם חלטו בתחלה בחומץ מהו שיאסר אח''כ:
לא אכל כבד מימיו. שלא היה יודע היאך להתנהג ושלקה ר' בא בשבילו והאכילו ואית דאמרי שמלחה לו והאכילו אח''כ בבישול:
54a אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲוֵינָן סָֽבְרִין מֵימַר שֶׁל בַּעַל בּוֹלֵעַ מִן מַה דְאָמַר רַב הוּנָא סַב מִן אִיבָּהּ וְהַב לִפְלוּפָהּ. הָא אָֽמְרָה שֶׁל שַׁקִּי בוֹלֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
לפלופה. לחלוחית שלה ודוגמתו לפלוף שבעין בפ''ט דמקואות:
אמר רבי יוסי הוונן סברין מימר. על הא דקאמר ר''ש במתני' כרוב של שקיא עם של בעל אסור מפני שהוא בולע והיינו סבורין לומר דשל בעל הוא בולע משל שקיא משום דמסתמא לח הוא מהמים שמשקין אותו תמיד ושל בעל אין בו לחלוחית כל כך אבל מן מה דאמר רב הונא סב מן איבה והב לפלופה כלומר אם תרצה לידע אם הכרוב של בעל יש בו לחלוחית תקח מעט מן הפרי שלו והוא נותן לך הלחלוחית שתרגיש מיד שיש בו לחלוחית הרבה מפני שהארץ היא לחה הדא אמרה של שקיא הוא בולע משל בעל:
חֶלְמוֹן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹלֵעַ. תַּנִּי בַּר קַפָּרָא חֶלְמוֹן אָסוּר וְכָל שֶׁכֵּן חֲלֵב בֵּיצִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' חלמון אסור מפני שהוא בולע. קתני במתני' ותני בר קפרא עלה דאם חלמון אסור כ''ש חלב ביצים אסורה והוא החלבון:
יִצְחָק רַבָּה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּיצִים שֶׁשְּׁלָקָן וּמָצָא בָהֶן אֶפְרוֹחַ בְּנוֹתֵן טַעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
בנ''ט. בששים:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָדָא בַּר גֵּרְשׁוֹן רִבִּי בִּירַיי רִבִּי לֵוִי בַּר פְּלָטָא זָקֵן אֶחָד בְשֵׁם רִבִּי שִׁשִּׁים וְאַחַת אֲסוּרוֹת. שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם מוּתָּרוֹת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן הֵעִיד אָדָא חֲבֵירֵינוּ לְפָנֵינוּ בְּשִׁשִּׁים. וְאָמַר מִי שֶׁיָּבִיא לִי יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים מַכְשֵׁר אָנָא. אָֽמְרִין לְשִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר אַתְּ הָכֵין וְאִינּוּן אָֽמְרִין הָכֵין. אָמַר לוֹן אֲנָא מַה דְשָֽׁמְעִית וְאִינּוּן מַה דְשָֽׁמְעוּן. שִׁמְעוֹן בַּר וָוא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי חֲנִינָה [בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה עַד שְׁלֹשִׁים וְאָמַר לֵיהּ גִּיזְמָה שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה] מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרִבִּי אָמַר לֵיהּ אֲנָא לֹא מוֹדֵי בְּאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע וַאֲנָא מוֹדֶה בְּאַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ. רִבִּי חִייָה בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי אָמַר אִית תַּמָּן חֲמִשִּׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה בא לפני ר''ג בריבי. ולא היו שם אלא מ''ה ביצים וא''ל אבא לא מודי להתיר במ''ז ואנא מודה במ''ה בתמיה וכן אמר ר''ח דמעשה בא לפני רבי ושאל אם יש שם חמשים ולא להתיר בפחות:
העיד אדא חבירנו לפנינו בששים. כלומר בששים הוא שאסורה ואמר מי שיביא לו יותר מששים ואפי' אחת מכשר אנא:
אמר את הכין. בשמיה דר' יוחנן דששים ואחת אסורה והא אינון אמרין הכין דיותר מששים כשר והשיב להן אנא מה דשמעית מר' יוחנן אמרי ואינון מה דשמעון מרבן אמרין:
ששים ואחת אסורות. עד שיהו ששים ושתים אז מותרות:
רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וְהַיֶּרֶק וְהַקְּלִיפִּין וְהַמַּיִם מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְאִיסּוּר מִתּוֹכָן. אָמַר רַב חוּנָא קְלִיפֵּי אִיסּוּר מַעֲלִין אֶת הַהֵיתֵר. רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְתֵימַר וְהוּא שֶׁשְּׁלָקָן בִּקְלִיפֵּיהֶן שְׁלוּקוֹת בִּשְׁלוּקוֹת אֲבָל שְׁלָקָן בֵּיצִים קְלוּפוֹת בִּשְׁאֵינָן קְלוּפוֹת אוֹ שְׁאֵינָן קְלוּפוֹת בִּקְלוּפוֹת שְׁלוּקוֹת בִּשְׁאֵינָן שְׁלוּקוֹת צְרִיכִין שִׁיעוּר אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דתימר. אותו שיעור שאמרנו דמר ס''ל הכי ומר ס''ל הכי דוקא ששלקן בקליפיהן האיסור וההיתר וכן עד שיהו שלוקות בשלוקות אבל אם שלקן ביצים קלופות של איסור בשאינן קלופות של היתר או שאינן קלופות בקלופות או שנתערבו שלוקות בשאינן שלוקות צריכין שיעור אחר דבקלופות צריכין יותר שהן בולעות זו מזו ובשאינן שלוקות יחד א''צ כל כך:
קליפי איסור מעלין את ההיתר. שמצטרפין לכשיעור:
ואיסור מתוכן. כלומר אף הביצה אסורה נחשבת מתוכן ומצטרפת לכשיעור:
מצטרפין. לכשיעור:
גִּיעוּלֵי בֵיצִים מוּתָּרִין שׁוֹרוֹ עִיבַּר וְלֹא יַגְעִיל. בֵּיצִים שֶׁהִקְרִימוּ הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרוֹת מוּזָרוֹת הַנֶּפֶשׁ הַיָּפָה תֹאכַל. מָצָא בָּהֶן דָּם קוֹלֵף מְקוֹם הַדָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מצא בהם דם קולף מקום הדם. כלומר נוטל מקום הדם וזורק והשאר יאכל:
נפש היפה. שאינו קצה בהם תאכלם:
מוזרות. שנתחממה התרנגולת מן הקרקע:
ביצים שהקרימו. שקרם עור האפרוח בתוכן הרי אלו אסורות:
גיעולי ביצים מותרין. תוספתא היא בפ''ט פליטות של ביצים מותרין ומפרש דזהו מל' שורו עבר ולא יגעיל:
רִבִי זְעִירָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חִייָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשַׁייָא אַשְׁכְּחֵיהּ יְתִיב. אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוּבַּן חֶלְמוֹן אֲבָל בְּלוּבַּן חֶלְבּוֹן מוּתָּר. הוּא סָבַר דְּהוּא גַּבֵּיהּ מִן אַבְהָתֵיהּ. אָתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בֵּין חֶלְבּוֹן בֵּין חֶלְמוֹן אָסוּר. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל חֶלְמוֹן אָסוּר חֶלְבּוֹן מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הֵן דְּאָמַר חֶלְמוֹן אָסוּר בְּשֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל חֶלְמוֹן וַאֲפִילוּ חֶלְמוֹן וְהוּא שֶׁנִּמְצָא בִּמְקוֹם זְכָרוּתוֹ שֶׁל מוֹחַ שֶׁמִּמֶּנּוּ אֶפְרוֹחַ נוֹצַר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואפי' חלמון. כלומר ואפי' תימא דגם בנמצא בשאר המקום שבחלמון דוקא כנגד מקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר:
במקום זכרותו של חלמון. למעלה:
תני ר' חלפתא בן שאול וכו'. כהאי דר''ח בריה דר' יצחק:
הא סבר הוא גביה מן אבהתיה. כלומר זה ר' חייא בריה דר' יצחק היה סובר שהלכה זו מוחזקת היא בידו שכך קבל מאבותיו וכי אתא ר' אבהו אמר בשם ר' יוחנן דלא היא אלא בין נמצא דם בחלמון או בחלבון אסור:
אלא בלובן חלמון. הוא מקום זרע הנקשר והוא הלבן שבחלמון אבל נמצא הדם בלובן חלבון מותר:
רִבִּי מָנָא בְּרִבִּי תַנְחוּם בָּעֵי כְּדִבְרֵי מִי שֶׁמַּתִּיר לְזָרִים. מוּרִיֵּיס שֶׁל גּוֹיִם לָמָּה אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר וָוא מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם הֵן אֲסוּרִין. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי וְהָתַנֵּי חמין מוּתָּר וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר. חמין מוּתָּר לֹא אֲפִילוּ מְבוּשָּׁלִם וְדִכְוָותָהּ וּשֶׁאֵינוֹ חמין אָסוּר וַאֲפִילוּ שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְיָה וַאֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר חמין מוּתָּר וּבִלְבַד בְיוֹדֵעַ. הָדָא אָֽמְרָה הֲנָיַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. הֲנָייַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מורייס של גוים למה אסור. כדתנינן בפ' אין מעמידין וגרסי' להא שם בהלכה ו' דאסרו חכמים להמורייס שלהם מפני שרגילין לערב בו יין ומה בכך הא לדידיה היין בטל הוא:
משום בישולי עכו''ם. הן אסורין ולא משום חשש יין נסך:
והתני. בתוספתא דע''ז פ''ה המין כמו האומן וכך הוא בהדיא שם ובהאי תלמודא אם הה הנכרי המוכר את המורייס אומן מותר ליקח ממנו דלא מרע נפשיה ולא משקר אם אומר שאין בו יין ושאינו אומן אסור:
אומן מותר לא בשאינו מבושל. כצ''ל וכך הוא בע''ז שם ובסיפא יש ט''ס שם. כלו' דודאי הא דהתירו באומן בשאינו מבושל הוא דהתירו וא''כ ודכותה ושאינו אומן אסור ואפי' שאינו מבושל והדרא קושיא לדוכתה למה אסרו וחסר כאן והוחלף במקצת. והכי איתא התם לבתר דלעיל מאי כדון את שהוא ליטול את הזוהמא מחמת ע''ז אסור הדא אמרה וכו' ולבתר גריס התם להא דר' יוחנן בר מרייה כלומר לעולם יין למורייס לאו לטעמא הוא דעביד אלא לעבורי זוהמא בעלמא ואפ''ה בשל נכרי אסור דעכ''פ הנאה אית ביה מהיין נסך אבל בתרומה לא חששו כדמסיים הדא אמרה וכו' כלומר אפי' הנאה מועטת כה''ג אסרו ביין נסך משום חומרא דע''ז ובתרומה מותרת דאין איסור הנאה בתרומה:
וא''ר יוחנן וכו' ואפי' למ''ד באומן מותר ובלבד ביודעו ומכירו. ומהימן ליה שלא נתן לתוכו יין:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי הִיא דְּתַנֵּי יַיִן לְמוּרִיֵּיס רִבִּי מַתִּיר וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנוֹתְנוֹ רִבִּי אוֹסֵר לְזָרִים. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לְזָרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
דרבי היא. הא דתנינן אבל נותן את היין למורייס כרבי הוא דאתיא:
דתני. בתוספתא שם ולא הובאה בתוספתא שלפנינו אלא הסיפא:
רבי מתיר. לתת אותו לכתחילה דלא מיקרי איבוד תרומה וראב''ש אוסר דמאבד את היין הוא לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים דהיין כבעין הוא וראב''ש מתיר לזרים דכבר כלה בתוך המורייס ונאבד טעמו:
מַה בֵּינָהּ לְבֵין שֶׁבֶת. לֹא כֵן תַּנֵּי הַשֶּׁבֶת שֶׁנָּתַן טַעַם בִּקְדֵירָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם תְּרוּמָה. וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכְלִין. מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא תְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁתְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין. וְהֵן אָֽמְרוּ מִכֵּיוָן שֶׁנָּֽתְנָה טַעַם בִּקְדֵירָה בָּֽטְלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מה בינה לבין שבת. דהא לא כן תני בפ''ג דעוקצין השבת אניט''ו בלע''ז משנתן טעם בקדירה כבר אין בו משום תרומה ואם הוציאו ונתנו לקדירה אחרת אינו אוסר לזרים וכן אינו מטמא שוב טומאת אוכלין דמשנתן טעמו לא חשיב כאוכל ואמאי צריך כאן שיהא בטל טעמו לגמרי ולא סגי משנתן איזה טעם בקדירה הראשונה כמו גבי שבת דודאי אפי' אחר שנתן איזה טעם מיירי דכבר אין בו משום תרומה דהא קתני בהדיה ואינו מטמא טומאת אוכלין ולענין טומאה פשיטא היא דלא חשיב אוכל לאחר שיצא מקצת טעמו וא''כ ה''ה לענין תרומה ומשני דהתם משלך נתנו לך כלומר דהרי מה שהשבת מטמא טומאת אוכלין אינו אלא משום חומרת חכמים בעלמא דבדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין דלאו אוכל ממש הוא וה''ה לענין תרומה אלא שהן אמרו שיטמא טומאת אוכלין ואם כן הן אמרו והן אמרו דמכיון שנתן איזה טעם בקדירה כבר נתבטל הוא ולא חשיב כלום לא לענין טומאה ולא לענין תרומה אבל הכא מיירי בצרור של מיני ירקות שהן אוכל ועשויין לתת אותן לתבלין לתוך התבשיל שבקדירה ולפיכך עד שיהא בטל טעמו לגמרי בקדירה הראשונה דאז אין בו משום תרומה:
הלכה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כו'. תַּנֵּי נוֹתֵן דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹתֵן תַּבְלִין וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִסְחֲטֵם לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶם. וּבְתַבְלִין מוּתָּר שֶׁכָּךְ הִיא מְלָאכְתָן. צְרוֹר תַּבְלִין שֶׁנְּתָנוֹ לְתוֹךְ קְדֵירָה זוֹ וְחָזַר וּנְתָנָהּ לְתוֹךְ קְדֵירָה אֲחֶרֶת אִם יִבָּטֵל טַעֲמוֹ מוּתָּר וְאִם לָאו אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא פ''ט ופליגא אמתני' דקתני נותן דבילה וגרוגרת לתוך המורייס כדרך שנותן לתוכו שאר תבלין של תרומה לתת בו טעם ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם וליתן מימיהם לתוך המורייס מפני שכשנסחטו אינן ראויין לכלום ונמצא מאבד את התרומה:
ובתבלין. של תרומה מותר שכך הוא מלאכתן שכן דרכן שנותנין אותן להתבשיל ליתן טעם ואע''פ שאחר שיצא הטעם מהן אינן ראויין ונשלכין הן:
צרור תבלין. של תרומה שנתנו לתוך קדירה זו והוציאו וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת שכך הוא הדרך שעושין ממיני עיקרי תבלין כמין צרור וקשר ונותנין לתוך הקדירה שיהו יכולין להוציאן אם יצטרכו לכך:
אם בטל טעמו. בקדירה הראשונה מותר הקדירה השניה לזרים שכבר אין בו טעם תרומה ואם לאו אסור:
משנה: אֵין נוֹתְנִין דְּבֵילָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרִיֵּיס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לְמוּרִיֵּיס וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵינוֹמֵילִין. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מפני שהוא ממעיטו. בגמרא פליגי בפירושו חד אמר שממעיטו ממדתו וחד אמר שממעיטו משותיו:
מפני שהוא משביחו. שמתקיים ביותר כשהוא מבושל ואין הלכה כר' יהודה:
אבל עושין את היין ינומלין. שמערבין יון ודבש ופלפלין וזהו נקרא ינומלין ומותר לעשות כן ביין של תרומה שזה ראוי לכך:
ואין מפטמין את השמן. אין עושין שמן של תרומה מפוטם בעיקרי בשמים מפני שמשנה את טעמו ומוציאו מכלל אכילה:
אבל נותן את היין למורייס. שכן דרך לתת לתוכו יין כדי למתק טעמו:
מתני' אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס. מורייס הוא שמן מדגים מלוחים ואם נותן לתוכו דבילה וגרוגרת של תרומה מאבד אותן שכבר אינן ראויין לאכילה הן והתרומה לא ניתנה אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה ובתרומה טמאה להדלקה:
תָּמַּן תַנִּינָן אֶלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. הַמַּיִם בֵּין טְהוֹרִין בֵּין טְּמֵאִין. מֵי כְּבָשִׁים מֵי שְׁלָקוֹת וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. הָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אוֹכֶל וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לֵיהּ מַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּאן בְּקָשִׁין כָּאן בְּרַכִּין. כָּאן בְּאוֹכֶל כָּאן בְּמַשְׁקֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן 54b אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בְּקָשִׁים וְכָאן וְכָאן בְּרַכִּין. נוֹתְנִין טַעֲמִים בִּתְרוּמָה וְאֵין נוֹתְנִין טַעֲמִים בְּמִקְוֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך בצל שנתנו
אפי' תימר וכו'. כלומר בלא''ה ל''ק דבתרומה הוא דשייך בנ''ט אבל לא שייך נ''ט גב מקוה וכמשקה בעלמא חשיבי לענין לפוסלו:
כאן באוכל. כלומר שהאוכל הוא בתוכן חשיבי כאוכל עצמו והתם אם הן בפ''ע מיירי דהוו כמשקה:
כאן בקשים. מתני' דהכא אם הן קשים וחריפין מיירי והתם ברכין דהוו כמשקה:
הכא. במתני' דקתני מי כבשים ומי שלקות אסורין כתרומה עצמה אלמא את עביד לה כאוכל של התרומה שנכבש בתוכן והכא את עביד לה משקה דפוסלין את המקוה:
תמן תנינן. בפ''ז דמקואות אלו פוסלין את המקוה בג' לוגין ולא מעלין להשלים לכשיעור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source